הלכה: דְּבֵית רִבִּי יַנַּיי אָֽמְרוּ. כְּדַרְכּוֹ מְמַלֵּא אֶת הַמַּחַט. מְכַלֶּב אַחַת אַחַת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כְּדַרְכּוֹ אַחַת אַחַת. מְכַלֶּב מַפְסִיעַ. מַתְנִיתָה מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנַן. הָרוֹצְעָנִין מַכַלְּבִין בַּמּוֹעֵד. אִין תֵּימַר אַחַת אַחַת. כָּךְ הִיא אוּמְנוֹתָן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין בְּמַפְסִיעַ. אֵי זֶהוּ הֶדְיוֹט וְאֵי זְהוּ אוּמָּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כָּל שֶׁהוּא מְזַוֵּיג אֶת הָאוֹמֵרִיּוֹת זֶהוּ אומָּן. וְכָל שׁאֵינוֹ מְזַוֵּיג אֶת הָאוֹמֵרִיּוֹת זֶה הוּא הֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי סִימוֹן. בְּתוֹפֵר כִּיסִּין כִּיסִּין הִיא מַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' סימון אומר בתופר כיסין היא מתני'. כלומר אין זה הסימן כדר' יוסי בן חנינא. דלפעמים אף מי שאינו אומן מזווג את השפה ומכוון לעשות שוה אלא מתני' מיירי בתופר כיסין של הבגד וזהו נקרא מעשה הדיוט שא''צ אומן לכך ותופר במועד לצורך המועד וכדרכו:
גמ' כדרכו\. נקרא שממלא את המחט בתפירות ומותח את החוט. ומכלב נקרא שתוחב את המחט אחת אחת:
ר' יוחנן אמר. כדרכו נקרא כשהוא אחת אחת ומכלב נקרא כשהוא מפסיע תפירות הרבה בתחיבה אחת:
מתניתא. ברייתא מסייעא לר' יוחנן דקתני הרצענין מכלבין במועד. אלמא דמכלב מפסיע והיא שינוי דאין תימר אחת אחת הלא כך היא אומנותו לתחוב אחת אחת אלא כי אנן קיימין לפרש מכליב היינו מפסיע. כל שהוא מזווג את האומריות. משווה את השפות של הבגד כדפרישית במתני':
משנה: 6b הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ וְהָאוֹמָּן מְכַלֶּב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּיטּוֹת רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף מְמַתְּחִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
אין מכבשין. אין מנקרין להכות בפטיש על הרחיים כשהן חלקין יותר מדאי כדי שיהו טוחנות יפה ואין הלכה כר' יהודה אלא מותר לנקר את הרחיים לצורך המועד ופותחין להן עין:
מתני' מעמידין תנור וכו'. עושין אותן במועד ודוקא באפשר שיבשו ויאפו בהן במועד ומפני שהתנורים שלהם מטלטלין היו ממקום למקום להכי תנו מעמידין:
מתני' ההדיוט. שתופר לצורך המועד תופר כדרכו. הדיוט נקרא כל שאינו יודע לכוין השפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו אלא מעקם לכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:
והאומן מכליב. עושה תפירות כעין שיני הכלב שאינן שוות זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה לפי שהאומן צריך לשנות במועד:
מסרגין את המטות. אורגין אותן בחבלים שתי וערב:
אף ממתחין. אם היה ארוג מכבר ורפו החבלים וממתחין אותן ולא מסרגין. והלכה כת''ק:
מְמַתְּחִין. רִבִּי יָסָא אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן חִזְקִיָּה וְרִבִּי יוֹחָנָן. חִזְקִיָּה אָמַר. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. מִיתּוּחַ. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. סִירוּג. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. מִיתּוּחַ. הָֽיְתָה רָפָה מְמַתְּחָהּ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. הַכֹּל מוֹדִין בְּסִירוּג שֶׁהוּא שְׁתִי וָעֶרֶב. מַה פְלִיגִין. בְּמִיתּוּחַ. חִזְקִיָּה אָמַר. אוֹ שְׁתִי אוֹ עֶרֶב. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אִם הָֽיְתָה רָפָה מְמַתְּחָהּ. רִבִּי יָסָא הוֹרֵי לִשְׁמוּאֵל בַּר חֲנִינָה. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. וְלָא יָֽדְעִין אִי כְהָדָא דְחִזְקִיָּה וְאִין כְּהָדָא דְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא דִבְרֵי הַכֹּל. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. סִירוּג. שְׁתִי וָעֶרֶב. דְּתַנִֵּינָן תַּמָּן. הַחֶבֶל מֵאֵימָתַי הוא חִיבּוּר לַמִּיטָּה. מִשֶּׁיְּסָרֵג בָּהּ שְׁלשָׁה בָתִּים. אִית לָךְ מֵימַר. שְׁתִי וְלֹא עֶרֶב אוֹ עֶרֶב וְלֹא שְׁתִי. מָהוּ לְהַעֲרִיב וּלְסָרֵג.
Pnei Moshe (non traduit)
אמרה כן. דסירוג הוא ע''י שתי וערב דתנינן שם החבל מאימתי היא חיבור למטה שאם נטמאת המטה ניטמא נמי החבל משיסרג בה שלשה בתים וכי אית לך למימר דסירגו זה או שתי או ערב בתמיה הא בתים קאמר ועוד כי זה חיבור הוא וכדמסיים ואזיל מהו להעריב ולסרג וכלומר מהו הוא זה אם עושה הערב לבדו ומסרג בו ודאי ולא כנוס הוא אנא ודאי סירוג נקרא כשהוא שתי וערב:
מתניתא. דפרק י''ט דכלים:
ולא ידעין. אנחנו אם ר' יוסא עבד כשמעתיה דמפרש לפלוגתייהו בהכי והורי כחזקיה או אם כהדא דר' חייא בר אבא שחזר ר' יסא ומפרש כר''ח בר בא והורה לו כדברי הכל:
הורי לשמואל בר חנינה שסירוג הוא שתי וערב והתירו לעשותו במועד:
ר' חייה בר בא. אמר דלא כר' יסא אלא הכל מודין בסירוג שהוא שתי וערב דאי לאו הכי לא נקרא סירוג כי פליגי במיתוח מהו נקרא דבזה אמר חזקיה או שתי או ערב נקרא מיתוח ור' יוחנן אמר זהו אם היה רפוי ממתחו:
איתפלגון חזקיה ור' יוחנן. בפירושא דמילתא:
רַב הוֹשַׁעְיָה אִית לֵיהּ קֶמַח וְטָחַן חִטִּין. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר לְרִבִּי יוֹנָה. פּוּק זְבוֹן לוֹן שִׁיחוֹרִין לְדוּכְנָה. אָמַר לֵיהּ. אִית לוֹן פִּילְחָה דְמוֹעֲדָא. וְאִיקְפַּד עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
וא''ל אית לן פילחא דמועדא. כלומר חתיכה די והותר יש לן לצורך המועד ואיקפד עלוי ר' זעירה שאעפ''כ מותר:
פוק זבין לן שיחורין. מין תבואה לדכנה לדוך אותו למועד:
אית ליה קמח וטחן חטין. כלומר אף על פי שהיה לו קמח לצורך המועד אפ''ה טחן חטין שיהא לו הרווחה במועד:
רב הושעיה וכו'. נראה דהנכון לגרוס זה בתר מתניתין דלקמן דאיירי בענין זה:
משנה: מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַייִם בַּמּוֹעֵד. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵיחַיִם בַּתְּחִילָּה׃
Pnei Moshe (non traduit)
אין מכבשין. אין מנקרין להכות בפטיש על הרחיים כשהן חלקין יותר מדאי כדי שיהו טוחנות יפה ואין הלכה כר' יהודה אלא מותר לנקר את הרחיים לצורך המועד ופותחין להן עין:
מתני' מעמידין תנור וכו'. עושין אותן במועד ודוקא באפשר שיבשו ויאפו בהן במועד ומפני שהתנורים שלהם מטלטלין היו ממקום למקום להכי תנו מעמידין:
מתני' ההדיוט. שתופר לצורך המועד תופר כדרכו. הדיוט נקרא כל שאינו יודע לכוין השפה לבגד שתהא שוה ומכוונת בו אלא מעקם לכאן ועושהו רחב במקום זה וקצר במקום אחר:
והאומן מכליב. עושה תפירות כעין שיני הכלב שאינן שוות זו כנגד זו אלא אחת למעלה ואחת למטה לפי שהאומן צריך לשנות במועד:
מסרגין את המטות. אורגין אותן בחבלים שתי וערב:
אף ממתחין. אם היה ארוג מכבר ורפו החבלים וממתחין אותן ולא מסרגין. והלכה כת''ק:
הלכה: 7a תַּנָּא רִבִּי חַלַפְתָּא בַּר שָׁאוּל. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִגְדָּרֶנּוּ כַּתְּחִילָּה. תַּנֵּי. תַּנּוּר וְכִירַיִים חָדָשִׁים אֵין סָכִין אוֹתָן בַּשֶּׁמֶן וְאֵין טוֹלִין אוֹתָן בְּמַטְלִית וְאֵין חוֹסְמִין אוֹתָן בְּצוֹנִין בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְחַסְּמוּ. וְאִם בִּשְׁבִיל לִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵירָה מוּתָּר. וְתַנֵּי כֵן. תַּנּוּר וְכִירַיִים חָדָשִׁים הֲרֵי הֵן כְּכָל הַכֵּלִים הַמִּיטַּלְטְלִין בֶּחָצֵר. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי יִשְׁמָעֵאל הוֹרֵי מִדּוֹחַק לְהָבִיא כִירָה חֲדָשָׁה מִבֵּית הָאוּמָּן לִשְׁפּוֹת עָלֶיהָ אֶת הַקְּדֵירָה כַּתְּחִילָּה בְּיוֹם טוֹב.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לגג. שיעור המעקה שמותר לעשות במועד שלשה טפחים ולמרפסת שמשתמשין בה תדיר עשרה טפחים:
ואין טולין אותן במטלית. לעשות טלאי של טיט עליהן:
גמ' ובלבד שלא יגדרנו. בתחילה לעשותו מחדש ומיירי כשאינו יכול לייבש מהר כדי שישתמש בו לצורך המועד:
אין סכין אותו בשמן. במועד כדי להחליקן:
ואין חוסמין אותן בצונן. לאחר שהוסקו להטיל עליהן מים צוננים כדי שיתחסמו ויתחזקו שיהו ראוין לאחר המועד:
ואם בשביל לשפות עליהן את הקדירה במועד מותר. ותני כן וכו'. כלומר דהאי ברייתא נמי מיירי באותן שיכול להשתמש בהן במועד:
הורי מדוחק וכו'. דס''ל הואיל וע''י כך מתחסמין הן אין לעשות כך לכתחלה אלא בשעת הדחק שאין לו כירה אחרת.:
משנה: עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמִּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אוּמָּן. שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בַּמַּעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל אֲבָל לֹא בַּמַּחְלְצַיִים. הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכוֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן׃
Pnei Moshe (non traduit)
הציר. רגל הדלת הסובבת בתוך חור האסקופה התחתונה של פתח:
והצינור. החור שבאסקופה:
והקורה. קורות הבית ממש שנשברו אפי' קודם י''ט מתקן אותן במועד לפי שזה הפסד גדול היא שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית:
ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. שלא יאמר אמתין עד המועד שאין לי מלאכה אחרת ואעשה זאת:
כבשין. כגון דגים וירקות וכיוצא בהן שכובשין אותן במלח ובחומץ ושהוא יכול לאכול מהן במועד שהן נכבשין מהר כובשין במועד:
אבל לא במחלצים. הוא כלי אומנות של ברזל רחבה כעין כף ולה בית יד שזהו מעשה אומן:
מתני' עושין מעקה לגגו למרפסת. מרפסת הילוך שלפני העלייה שבני העלייה הולכין בו ויורדין דרך סולם לחצר:
מעשה הדיוט. מניח אבנים זו על גב זו ואינו טח בטיט עליהן:
ושפין את הסדקין. גגות שאינן משופעין טוחין אותן בטיט וכשיש סדקין בטיט הדלף יורד בבית ואיכא פסידא שפין וטחין אותן:
ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל. מעגילה הוא עץ עגול שבו מחליקין את הגגות וה''ק מעגילין אותן ביד וברגל כעין שעושין במעגילה אבל לא במעגילה ממש:
הלכה: לְגַג שְׁלֹשָׁה וּלְמִרְפֶּסֶת עֲשָׂרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לגג. שיעור המעקה שמותר לעשות במועד שלשה טפחים ולמרפסת שמשתמשין בה תדיר עשרה טפחים:
ואין טולין אותן במטלית. לעשות טלאי של טיט עליהן:
גמ' ובלבד שלא יגדרנו. בתחילה לעשותו מחדש ומיירי כשאינו יכול לייבש מהר כדי שישתמש בו לצורך המועד:
אין סכין אותו בשמן. במועד כדי להחליקן:
ואין חוסמין אותן בצונן. לאחר שהוסקו להטיל עליהן מים צוננים כדי שיתחסמו ויתחזקו שיהו ראוין לאחר המועד:
ואם בשביל לשפות עליהן את הקדירה במועד מותר. ותני כן וכו'. כלומר דהאי ברייתא נמי מיירי באותן שיכול להשתמש בהן במועד:
הורי מדוחק וכו'. דס''ל הואיל וע''י כך מתחסמין הן אין לעשות כך לכתחלה אלא בשעת הדחק שאין לו כירה אחרת.:
שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. הַשָּׁף שָׁף בָּרֶגֶל וְהַמְּעַגֵּל מְעַגֵּל בַּיָּד. מַתְנִיתֵן בְּמַעֲגִילָה קְטַנָּה. וּמַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה בְּמַעֲגִילָה גְדוֹלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
השף שף ברגל. שצריך שינוי והמעגל מעגיל ביד וכדמוקי לה לקמיה דמתני' מיירי במעגילה קטנה שאפשר לעגלה ברגל הלכך קתני במתני' ביד וברגל ומה דתני ר' חייה מיירי במעגילה גדולה שאי אפשר ברגל מעגלה ביד:
הַצִּיר וְהַצִּינּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּין אֶת מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא אִיתְבַּר עוּקָא דְסוּלְמֵיהּ. שְׁאַל לְרִבִּי יוֹנָה אֲבוֹי וְשָׁרָא לֵיהּ. אֲפִילוּ כֵן אֲמַר לֵיהּ. פּוּק חֲמִי חַד סָב וּסְמוֹךְ עָלוֹי. נְפַק וְאַשְׁכַּח רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. וּשְׁאַל לֵיהּ וְשָׁרָא לֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
כהדא. עובדא:
עוקא דסולמיה. מדריגה של הסולם:
אפי' כן. אמר לו אביו ר' יונה לא תסמוך עלי בלבד אלא פוק חמי חד סב ושאל אותו ותסמוך עליו:
וְכָל כְּבָשִׁים שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד כּוֹבְשָׁן׃ הָא כְבָשִׁין שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד לֹא. אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן אָבוּדִין. אֲבָל אִם הָיָה דָבָר אָבֵד מוּתָּר. תַּנֵּי. לֹא יְהֵא יוֹצֵא וּמְלַקֵּט עֲשָׂבִים וּמוֹכְרָן בַּשּׂוּק שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לוֹכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד. אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָה. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצֵאתָה מַתִּיר אֶת הָאוּמָּנוּת בַּמּוֹעֵד. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי בָּא. הָדָא דַתְּ אָמַר בְּשֶׁאֵינָן אָבֵידִין. אֲבָל אִם הָיָה דָבָר אָבֵד מוּתָּר. מַתְנִיתָה בְּשֶׁלִּקְטָן בָּרֶגֶל. מַה דְאָמַר רִבִּי בָּא. בְּשֶׁלִּקְטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל.
Pnei Moshe (non traduit)
הדא דאת אמר. כשאין יכול לאכול מהן במועד אסור בשאינן אבודין אם ממתין לכובשן עד לאחר המועד אבל אם היה דבר אבד לעולם מותר במועד:
שאין דרכן וכו'. אותן שאין יכול לאכול מהן במועד אסור:
אם אומר את כן וכו'. טעמא קאמר שאם אומר אתה כן להתיר אפי' בשאין יכול לאכול מהן במועד נמצאת אתה מתיר את כל האומנות במועד:
ופריך לא כן אמר ר' בא וכו'. אלמא בשהן אבודין לעולם מותר ובברייתא סתמא קתני בשאין דרכן לאכול מהן במועד אסור:
מתניתא. ברייתא מיירי בשלקטן להעשבים ברגל ואינן מתקלקלין אם ממתין עד אחר הרגל ומה דאמר ר' בא מיירו בשלקטן מערב הרגל ובכה''ג קאמר אם היה דבר אבד מותר:
הדרן עלך פרק משקין בית השלחין
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source